<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער עשירי סעיפים א'—ב'</h1>
<h2>דף מג.</h2>
כיצד סדר הסבה אורחין נכנסין ויושבין על גבי ספסלים או על גבי קתדראות ואין עולין להסב עד שיכנסו כולם. הביאו לפניהם מים כל אחד ואחד נוטל אותה היד שנוטל [הכוס יין] שמא יגע ביין. הביאו לפניהם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו. עלו והסבו בא להם מים אע"פ שכל אחד נטל ידו אחת חוזר ונוטל שתי ידיו בא להם יין אע"פ שכל אחד ואחד ברך לעצמו אחד מברך לכלם. כתב הראב"ד, יש לתמוה והלא אמרו יין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון וכל שכן שפוטר מה שלפני המזון ולמה הם צריכין לחזור ולברך כלל. ויש לומר שהם כנמלכין מפני שהם אורחין ולא ידעו אם יביאו להם עוד יין אם לאו. ונראה לפי סברת (הר"ם) [הראב"ד] שבני הבית ששותים לרצונם אם שתו קודם שהסבו וברך כל אחד לעצמו אין צריך לחזור עוד ולברך לאחר שהסבו. ויראה לי, שלא אמרו ברך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון אלא כשהסבו וקבעו, וכשקבעו לאכול והכל בהסבה אחת אבל מה ששתו קודם שהסבו אינו פוטר מה שישתו אחר שהסבו. כשהם יושבין בסעודה בזמן שיש שתי מטות גדול מסב בראש ושני לו למטה הימנו בזמן שהם שלש גדול מסב בראש ושני לו למעלה הימנו ושלישי לו למטה הימנו. מים ראשונים מתחילין מן הגדול מים אחרונים בזמן שהם חמשה מתחילין מן הגדול בזמן שהם מאה מתחילין מן הקטן עד שמגיעין לחמשה וחוזרין ומתחילין מן הגדול וכל מקום שמים אחרונים חוזרין שם ברכה חוזרת. כתב הראב"ד כשהם חמשה מתחילין מן הגדול והוא המברך כדי שיעיין בברכה בעוד שהאחרים נוטלין ודי לו בחמשה וחמשה בנטילת ידים אינו הפסק. כתב הר"ם הביאו לפניהם מים לנטילה כל שמברך ברכת המזון הוא נוטל ידיו תחלה כדי שלא ישב הגדול וידיו מזוהמות עד שיטול אחר ושאר הסועדים נוטלין ידיהם בסוף זה אחר זה. לא נתברר לי זה לפי נוסחת הספרים שלנו.
